ירושלים תש"ו – איצטלא ירושלמית של מרן רבינו הקוה"ט מסאטמאר זי"ע
לא נראה מעולם במכירה!
גלימא [זיידענע בעקיטשע] העשויה פסין פסין כמנהג ירושלים [געשטרייפטע ירושלימ'ער קאפטן],
שלבש מרן רבינו הקוה"ט זי"ע בימי תקופת מגורו בירושלים עיה"ק בשנת תש"ו, אצל הסעודות ועריכת השולחנות בשבתות ומועדי השנה.
בשנת תש"ו שהה רבינו זי"ע לשנה תמימה בעיה"ק ירושלים, בתקופה ההוא לבש רבינו הקאפטן שלפנינו, הקאפטן נארגה מבד של איצטלא ירושלמית העשויה פסין פסין כמנהג ירושלים שהתקין בשעתו הה"ק רבי דוד'ל לעלובער מירושלים, אבל אצל הצוואר תפורה כגלימא רגילה כדרך הגלימות (בעקיטשעס) שלבשו אבותיו הק' למעב"ק. רבינו לבש את הגלימה הזאת כאמור רק לעריכת השוחנות בשבתות וימים טובים, אבל בשעת התפלה לא שינה ממנהג אבותיו הקדושים ולבש את הבעקיטשע עם הסטראקעס.
הבעקיטשע עשוי מבד 'זיידען', פנים הגלימא עברה תיקון מעשה ידי אומן, שמור במצב טוב מאד.
הרב החסיד הנגיד המפואר ר' חיים פריינד ז"ל ראה"ק דעיר סאטמאר אחיו של הגה"ק מנאסאד זצ"ל, עלה בימי זקנותו לירושלים עיה"ק לקבוע דירתו בעיר ה' שמה ולהשלים שנותיו על התורה ועל העבודה באה"ק בין כותלי ביהמ"ד, וכשהגיע רביה"ק אחרי המלחמה בשנת תש"ו לירושלים עיה"ק עוד זכה ר' חיים לקבל את פני רבינו ולהיות מהמסתופפים בצ"ק. ולמען החיות נפש צדיק, הוזיל ר' חיים זהב מכיסו לקנות בד של זיידען יקר, מיוחד בגוונין של הגלימא והאיצטלא הירושלמית, כדי לארוג ולתפור מזה בעקיטשע חדשה לכבוד רבינו זצ"ל.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
"כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא" (הה"ק ר' משה מקאסוב בעל לקט עני)
גודל החשיבות והקדושה של חפץ קדוש אשר היה שייך לאדם גדול, מבואר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"א ובירושלמי נדרים פ"ט ה"א: מקלו של רבי מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדו דעת".
וכה כתב בספר דברי תורה (מהדורא א' אות כ"ב-כ"ג) להגה"ק ממונקאטש זיע"א:
"מה שמצינו מנהג הצדיקים רבותינו ואבותינו, שהחשיבו לכלים שהשתמשו בהם צדיקים, וכן כמה צדיקים וחסידים שילמו בעד כאלו הון רב וכו', מקורו בירושלמי שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז", עיין שם.
מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'.
בפנים יפות (בראשית י"ד כ"ב) כתב וז"ל, וכן בהיפוך בנכסי הצדיקים, שרוח קדושה שורה על לבושיהן, כמו שמצינו בדור המדבר כדכתיב שמלתך לא בלתה וגו', עכ"ד.
ובחתם סופר על התורה (פרשת תולדות ד"ה הלא) כתב וז"ל, משמע בירושלמי ריש פרק ואלו מגלחין, דבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש, והוא הדין בהיפוך, והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו, עכ"ד".
ובאוצר י"ד החיים (אות ר"פ) כתב וז"ל, מקור טהור בצדיקים שמקפידים ללבוש בראש השנה ויום הכיפורים וכו', מלבוש של הצדיקים הקודמים, עיין ירושלמי תענית פרק ד' הלכה א' וכו', עכ"ד.
גדולי החסידות גילו את גודל הקדושה הטמון בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות.
