”לא תבעתי מעולם שום אדם לדין” – מכתבו המבהיל של גאון ישראל וקדושו רבינו יעקב מליסא בעל ‘נתיבות המשפט’ – תקפ"ב
למיטב ידיעתינו מעולם לא הופיע במכירות מכתב שלם בכתי"ק וחתי"ק הגאון הנתיבות והחוות דעת זצוק"ל
‘אגרת ענוה ושלום’ מאת רבם של ישראל שר התורה רבינו יעקב אב”ד ליסא בעל ‘נתיבות המשפט’ ו’חוות דעת’ זצוק"ל, כולה בכתב ידו וחתימת יד קדשו. אל ‘הראשים הרבנים המופלגים מנהלי עדת ישורון בק’ ליסא’, בעניני מרדם והתנהגותם השפלה של פרנסי ליסא כנגד רבינו, ותשובתו של רבינו כולה אומרת כבוד וענוה, ובריחה מן המחלוקת, ובין הדברים אף מעיד על עצמו רבם המובהק של כל דייני ישראל לדורות ”
שלא תבעתי מעולם שום אדם לדין”, הפלא ופלא.
מפענח נעלמים – סיבת עזיבתו עיר ליסא
הרבה קולמסים נשתברו מחוקרי ההיסטוריא על סיבת עוזבו העיר ליסא, במכתב שלפנינו מתגלה לנו מתוך דברי רבינו בדברים ברורים ומפורשים טעם עזיבתו את ליסא, כי מרגיש שאין לבב אנשי העיר שלם עמו, וכדבריו: "קודם עקירת דירה משם הי’ ניכר לי קצת מחשבתם מתוך מעשיהם שאין לבבם שלם,
וגלל כן הי’ סיבת עקירת דירתי משם…. כי אינני יכול לסבול אף אם לבב אחד אין שלם עמדי", הוא מעיד על עצמו "
כי בעזה"י בכל מקום שהייתי לא הי’ אף הרעשת זבוב, ועתה לעת זקנתי אהי’ במקום הריב? ….אל יבוא ח"ו מחלוקת בעיר קדושה כזו".
רבינו ברוב ענוות קדשו הוא מוותר על רבנותו, וכלשונו: "מה טוב אם יסכימו על רב אחר, כי לא אלמן ישראל, ויש אשר קטנם עבה ממתני… ואם לא יסכימו על שום רב, יש לכם על מי לסמוך, כי הבית דין שבקהילתכם סמוכים הן".
גם על הממונות שנתחייבו לו אנשי קהל ליסא הוא מוכן לוותר בעד השלום, כלשונו: "אם מחמת הכתב שנתנו לי,
ידוע שלא תבעתי מעולם שום אדם לדין, וגם אתכם לא אתבע לדין, ואף ההוצאה שהיה עד עכשיו על הבי דואר והפאס לערך עשרים רייכס טאהליר, גם כן אני סומך על יושר שלכם".
הוא מסיים את מכתבו: "
שנוא המחלוקת מאוד בעיני השי"ת, ואמר החכם אוהב אני המנוצחים מהמנצחים, ויהיה נא שלום בחילך שלוה בארמנותיך. …הדורש שלומכם באהבה עזה, הק’ יעקב אב"ד דק’ ליסא".
נכתב על דף נייר כפול, עמוד אחד, 27 שורות כתב ידו וחתימת יד קדשו. האדרעס על צדו השני גם כן בכתב יד רבינו. עם החותם של שעוה אדומה. מצב מפואר ומהודר, נייר עבה ויפה, בתוך כריכה של עור נאה ומעוטרת.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
רבנות רבינו ‘הנתיבות והחוות דעת’ בליסא ועזיבתו לעיר סטריא
רבינו יעקב לורבערבוים זצוק"ל (תק"ל-תקצ"ב), בצעירותו כיהן רבינו ברבנות העיר מאניסטריטש, ולאחר מכן כרב העיר קאליש (סמוך לעיר לבוב שבגליציא), שם חיבר את ספריו הנודעים ‘חוות דעת’, ‘מקור חיים’, ‘נתיבות המשפט’ (ח”א) ועוד. שמו של רבינו נתפשט בכל הארצות לתהילה, עד שבשנת תקס”ט הגיע שמו לגדולי ארץ אשר בקהילת ליסא, והם ביקשהו לכהן כרבם ומנהיגם, "…ושמנו עינינו לבחור גדול זמנינו ה"ה כבוד הרב הגאון בעל המחבר ס’ חות דעת.. אשר כפי ששמענו יושב בק’ קאליש סמוך ללעמבערג.. (מתוך כתב ההכתרה לרבינו)".
עזיבתו את ליסא – בחורף של שנת תקפ”א נאלץ רבינו לעזוב את קהל עדתו למשך זמן ממושך לענין משפחתי (כנראה) בעיר רבנותו הקודמת קאליש, לפני יציאתו החתימהו ראשי הקהל לבל יעזבם לתמיד, ואף יתחייבו לו בשנית לשלם את כל משכורתו ולא לקבל שום רב זולתו, מכתב זה הופקד אצל ידידו של רבינו הגאון רבי עקיבא איגר (שכיהן כאב”ד פוזען הסמוכה לליסא).
אויביו נשאו ראש – בינתיים בעוד רבינו יעקב מתעכב בגליציא הרחוקה, קמו עדת פריצים כנראה מאנשי המשכילים אשר בעיר, אשר רבינו לחם בהם כל השנים, והצטרפו לכמה פרנסים, ששלחו איגרת לרבינו בה הם מבקשים להודיעו על הורדת משכורתו מאשר הסכימו בתחילה, (כנראה בדרך ערמה זו, רצו לעלוב ברבינו, לרמזו לבל ישוב אל העיר), לעומת זה נשלחו מכתבי תחנונים לרבינו מאת תלמידיו מעריציו וראשי הקהל הנוספים, למען ישוב לכהן פאר בעירם, ”..אנחנו הקשורים ביעקב בלב ונפש, והוא ישקנו נחלי עדן.. דברי תלמידיו הסרים למשמעתו בכל עת..".
רבינו עקיבא איגר נכנס בעובי הקורה – במחלוקת זו בין קהל יראי ה’ לפריצי עמנו שבק”ק ליסא, נכנס רבינו עקיבא איגר בכל תוקפו, להשיב את רבינו יעקב אל מקום הרבנות שלו בעיר ליסא, וכתב כמה מכתבים בענין זה לרבינו ופרנסי ק"ק ליסא, במקום אחד כתב בחריפות "נשתומם על המראה ועמד מרעיד למאד.. יושב אנכי כמה שעות משתומם, נפלאתי נפלאתי ליסא ליסא, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אחיי אם האמת כפי שאני משער בלבי עד כה שאתם אוהבים אותי קצת. שמעו אלי מהרי ועשו לגמור הדבר לטובה לקרוא את הגאון נ"י בשמחה ובקול רנה ולמלאות לו שכירתו..”.
רבינו רודף שלום ומוותר על הכל – באחד השלבים של מחלוקת זו, נשלח מכתבו של רבינו שלפנינו, בו הוא מוותר על כסא הרבנות שלו והתחייבות הקהל עבורו, ואינו רוצה להכנס למחלוקת אפילו עבור הפסד ממון. בסופו של דבר גבר ידם של היראים להשיב את רבינו לליסא, ואף הפריצים אשר בעם שלחו מכתבי סליחה לרבינו, אך חזרתו של רבינו נחסמה ע”י השלטונות שלא נתנו לו רשיון חזרה, ועל זו קובל רבי עקיבא איגר במכתבו ”ליסא ליסא אנה תוליך חרפתה”. סוף של דבר רבינו עבר לשמש כאב”ד העיר סטריא, מקום מושבו של ידידו וריעו הגאון רבינו אריה ליב הכהן בעל ‘קצות החושן’, (ראה מכתביהם זה לזה בנתיבות המשפט סוף סי’ קצ”ב), שם נפטר ונטמן בסמוך לו.
ראה בהרחבה על פרשה זו על גרסאותיו השונות ב’ספר היובל לכבוד ד”ר א. יונג’ ובאגרות רבי עקיבא איגר סי’ כ"א -ל"ה.
