הסימן לידע אם עוסק בתורה ובעבודה לשמה וביאורים מאביו הגר"א – שני עמודים בעצם כתב יד קדשו של רבינו אברהם בן מרנא רבינו הגר"א מווילנא
בפנינו דף נדיר ומקודש, שני עמודים – כחמישים שורות שלימות בכתב יד מסודר ונאה – הכתובים בעצם יד קדשו של רבינו אברהם בן הגר"א זצוק"ל, הדף נכרך בכריכת עור מפוארת עם כיתוב ועיטורי זהב נאים.
בין הדברים מביא רבינו בשם אביו, הוא מרנא הגר"א וכותב "
כבר פי' מר אבא הגאון זצללה"ה", "
ופירשו מר אבא הגאון זצללה"ה" – שני ביאורים על הפסוק והשיב לב אבות על בנים, ועל החילוק בין 'תוכחה' ל'מוסר',
משרידי כתבי ידו האחרים המצויים ניכר כי הדף בחלקו העליון הינו חלק ממין 'ספר ערכים' שכתב ע"פ סדר הא"ב, כאשר בראש העמוד מופיעה האות ב' עם הערך 'ברכה' עם ביאור מ'מדרש הנעלם'.
השורות הבאות עוסקות בביאור נבואת נתן הנביא לדוד המלך (שמואל ב פ"ז) על פסוקים י"ב – ט"ז שם, המדברים על הסתלקותו העתידה של דוד המלך ע"ה, ובנין בית המקדש על ידי בנו שלמה המלך. בין דבריו כותב שם רבינו סימן מיוחד להכיר מיהו הלומד ועובד את בוראו לשם שמים, וזו לשון קדשו על דברי הפסוק 'באהבתה תשגה תמיד': "
והבחינה האמתית בין העוסק בתורה ובעבודה לשמה ובין שלא לשמה הוא, בזאת תבחן, כאשר יספר החכם איזה חידוש בתורה שנתחדש על ידו, ויגיד לו רעהו ששגה ברואה, אם מיד יודה ולא יבוש, מנוסה הוא שלומד לשמה אמת לאמיתו… ואם יעקש דרכו ורוצה לתרץ דבריו בפני הרואים אין בו ממש…"
רבינו אברהם מווילנא (תק"י–תקס"ט) "האדם הגדול שבענקים, הגאון הגדול בנגלה ובנסתר…", כלשונו של הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצוק"ל, בנו של מרנא הגר"א מווילנא, גאון וצדיק, מופלג בתורתו המקפת והמסועפת אשר ידו לא זזה מיד אביו הגדול. מנערותו הצטייין רבינו בכשרונותיו המעולים, ואביו הגאון שכר בעבורו 'מלמד' עד לנישואיו. לאחר נישואיו למד רבינו מאביו ובבתי המדרש בווילנא. הוא נחשב ליד ימינו של אביו וסייע בעדו בקשריו עם גדולי דורו ובהנהגת הקלויז המפורסם בווילנא.
רבינו הביא לדפוס כמה מחיבורי אביו, והוסיף עליהם הגהות וביאורים ואף חיבר כמה חיבורים לבאר את דביו שנכתבו כידוע בקיצור נמרץ, הוא בעצמו חיבר ג"כ ספרים בכל מקצועות התורה אך רובם הגדול לא נדפסו מעולם. גם דף זה אשר לפנינו הינו שריד ופליט לאותם חיבורים גאוניים אשר דרך בהם רבינו את קסתו.
[1] דף, [2] עמ', [50] שורות, בלאי וכתם וכן קרע בשוליו השמאלי עם פגם בטקסט.
