פולמוס תרנגולים החדשים – תשובה בכתי"ק מרנא הכתב סופר אל היריעות שלמה ממאקווא – תרכ"ג
מכתב תשובה להלכה ארוך, בעצם כתב ידו וחתימת קדשו של מרן הכתב סופר, הגה"ק רבי אברהם שמואל סופר זצוק"ל, אל הגאון רבי שלמה זלמן אוללמאן אבד"ק מאקאווא בעל יריעות שלמה,
בענין הפולמוס המפורסם אודות הקוטשינער והקובריצער הינער.
נכתבה על דף אחד, 27 שורות על צד אחד מראשו לסופו, צד השמאלי נחתך קצת עם חסרון איזה אותיות בסוף כל שורה. מעבר לדף חותמת הבי דואר, וחותם השעוה האדומה, שעל ידיה נסגרה ונחתמה המכתב. – מצב טוב.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
פולמוס התרנגולים
ראשיתו של הפולמוס היתה בשנת תר"ך, אז הופיעו לראשונה במדינות אייראפע תרנגולים שונים במראם מאלו שנהגו לאכול עד אז, ואשר מוחזקים היו בכשרות ע"פ המסורת המקובלת. עופות אלו נקראו ‘קוטשינער הינער’. תוך זמן קצת פרצה מחלוקת עזה בין גדולי ומאורי הדור, בנוגע להיתר אכילתם של עופות אלו. האם אף עליהם חלה וקיימת מסורת להיתר האכילה, או שאף שהיו בעלי סימני כשרות, אין לאוכלם מחמת העדר מסורת ברורה עליהם, וכפסק הרמ"א המצריך מסורת.
ראשון המתירים היה הגאון רבי יוסף שאול נאטענזאהן אב"ד לבוב ובעל ה’שואל ומשיב’, שהעיד על עצמו שאוכלם "משופרא דשופרי". גם מרן הקדוש ה’דברי חיים’ התירם באכילה, אחר ששמע מתלמידי חכמים שבאו מארץ ישראל שבמקומם מובאים עופות אלו מאי ‘קפריסין’ – קובריצער הינער’ ונוהגים בהם היתר. יצויין כי הדברי חיים בעצמו לא אכל את העופות, ואף כתב "הן אמת שנפשי געלה מהן, לא ידעתי מאיזה טעם, אך איככה אוכל לאסור דבר שאינו על פי דין".
מאידך גיסא קם כארי הגה"ק רבי אהרן דוד דייטש אבד"ק יארמוט, וטען בכל תוקף לאסור את העופות באכילה, הוא שלח את השגותיו לגאוני דורו, והמה חיוו דעתם לכאן ולכאן.
דעת רבינו ה’כתב סופר
רבינו נדרש לסוגיא כבר בשנת כת"ר, אז פנו אליו כמה רבנים שחפצו לשמוע את דעתו בזה, אך חוות דעתו לא נודעה, ושתיקתו התפרשה כהיתר הענין. אולם בשנת תרכ"ו התכתב מרן ה’דברי חיים’ עם אחי רבינו הגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא, אשר כתב לו בשם חתנו, שבשעתו הובאו לפרעשבורג ארבעה תרנגולים מא"י, והיו שונים בתכלית מאותם אלו שהובאו מ’קוטשין’, אך בכל זאת לא מנע הכתב סופר מיהודי העיר לאכול את אלו האחרונים, וביאר ש"
לא היה בידי למחות ולאסור אחר שכבר נתפשטו בכל המדינה ונתערבו, עד שקשה כמעט למצוא תרנגולת שיהיה ברור שאינה מבני תערובת, וכל כיוצא בזה טובה השתיקה מהדיבור, על כן איני אומר בו לא איסור ולא היתר" כעת, מהמכתב אשר לפנינו נגלית דעתו של הכתב סופר בגוף כתב יד קדשו כעין דבריו שהובאו על ידי אחיו.
בשנת תרכ"ג שלח הגאון מיארמוט אגרת אל ה’יריעות שלמה” וביקשו להיות לו לעזר בהשפעה על רבינו להדרש לענין, ולהצטרף לאיסור על התרנגולים, בדבריו סיפר שכבר פנה אל רבינו שיכנס את הרבנים בערים שסביבותיו, ויכריעו ב’מעשה בי"ד’ לאיסור, "
יען רוב עיני המון הכשירין תלויות אל הגאון אבד"ק פ"ב"… ו"עליו לגדור הפירצה כי הוא נשיא בישראל"…
ככל הנראה, נענה ה’יריעות שלמה’ לבקשה, ושיגר אף הוא מכתב לרבינו בבקשה להדרש להענין, ובמענה למכתבו זה, כתב רבינו את התשובה שלפנינו, אשר מחמת השנים הרבות שחלפו מכתיבתה, נחסרה בצידה השמאלי וחלקה הראשון אינו מובן דיו, אך עכ"ז ניתן להבין את תשובתו הק’.
לאחר שפורש בשלומו של ה’יריעות שלמה’ הוא מבקש את מחילתו שלא ענה למכתבו שנשלח כחודש לפני כן מחמת הטרדות הרבות שעמוס בהן, מביאות אותו לידי שכחת כמה ענינים. רבינו ממשיך ומספר כי אכן שמע עדות מפי "איש אחד מתושבי ארץ ישראל" אשר "למראה עיניו ישפוט" כי בא, נהגו לאכול את תרנגולי קוטשין. ולצורך בירור הדבר "
שלחו לי משם איזהו תרנגולים בהוצאות מרובות ועלי היה כולנה", ולאחר הבדיקה הוברר שאינם דומים "
לחדשים אשר מקרוב באו לגבולנו, וגם משונים מאשר אכלנו עד עתה".
אך עכ"ז, "
לא אמרתי בהם לא היתר וגם לא איסור בפה מלא", שכן מחד גיסא "כבר נתרבו, ובהרבה מקומות אוכלים אותם", ומאידך גיסא הרי שבדרך כלל "שוחטים פה מנועים ומונעים מלשוחטם כל האפשר… ושמתי אל לבי ליקח פנאי לעיין אולי אמצא היתר… לצדד ולמצוא צירופים דחזי לצרופי, אולם הפסיקוני טרדות רבות וענינים שונים… ולזה לא באתי…"
בסיום דבריו חותם רבינו בחתימת יד קדשו: "
הק’ אברהם שמואל בנימין בהגמהרמ"ס זצ"ל"
