תשובה שלימה בכתב יד וחתימת קודש מרנא החתם סופר זי"ע – סגולה לרפואה!
עם הוספה חשובה בענין הכשר יינות שלא נדפס בשו"ת חתם סופר.
מכתב תשובה להלכה למעשה בהלכות טריפות, בעצם כתב יד קדשו של רבינו החתם סופר זיע"א. נכתב בליל ששי [וירא] י"ד מרחשון תקצ"ו לפ"ק, אל הגאון רבי אברהם יצחק וויינבערגער אב"ד פריישטאט-קליינווארדיין, חתנו של הרבנית של מרן החתם סופר בזיווג שלישי, אלמנת הגאון בעל טיב גיטין.
נכתבה על דף אחד, 23 שורות על צד אחד מראשו לסופו, ומעבר לדף נכתב האדרעס גם כן בכתב ידו הקדושה של מרן החתם סופר בזה הלשון:
לי"נ הרבהמאה"ג המופלג בתורה מ"ה אברהם יצחק נ"י אבד"ק פ"ש יע"א. גם נשאר קצת מחותם השעוה האדומה שעל ידיה נסגרה ונחתמה המכתב. – מצב טוב.
התשובה נדפסה בשאלות ותשובות חתם סופר חלק יורה דעה סימן מ"ז,
וחלק האחרון של התשובה וגם ההוספה אחרי התשובה בענין כתב הכשר על היין נשמט.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
בתחילה דן החתם סופר בנידון שאלה בהלכות טריפה לגבי כוליא שמלאה מים זכים מלוחים, וכותב שלא מצא בשום מקום לאיסור, ומסיק להלכה על כן המיקל לא הפסיד.
בסוף התשובה הוא מסיים
ואחתום בברכה כנפשו היקרה. וחותם חתימת יד קדשו.
בשולי היריעה פורס החתם סופר בשלום גיסו חורגו הבחור המופלג מענדל שי’ (כנראה שהוא בן הרבנית), ומוסר דרישת שלום בשם זוגתו הרבנית תי’ (הרב השואל הי’ חתנה).
אחר כך עובר לענין התקנה אודות כתב הכשר על היינות הנשלחים ממקום למקום, הוא מודיעו
כי
הרב הצדיק דק"ק פאקש תיקן תקנה גדולה וקבוע בענין יינות העשוים בגלילותיו, שעל כל חבית וחבית צריך להיות כתב הכשר בפני עצמו, וחותם החביות כחותם כתב ההכשר, ולא יהיו ב’ חביות בהכשר אחד, ויודיע כן למביאי יין מפעסט, ואם לא יביאו כן יהי’ יינם בכלל סתם יינם, וכבר בשוק פעסט העבר הביאו כן מביאי יין דקהלינו.
————–
הרה"צ דק"ק פאקש הוא הג"ר שרגא פייבל הורוויטץ זצ"ל אב"ד פאקש ואח"כ אב"ד פאפא, החת"ס כותב עליו בתשובה אחת (אה"ע ח"א סימן מ’) בתוה"ד: "וכל דילדי’ אימי’ כוותי’ תלד, גודר גדר ועומד בפרץ".
הגאון רבי אברהם יצחק וויינבערגער זצ"ל אב"ד קליינווארדיין (תקס"ה-תרמ"ה), נולד בדוקלא לאביו רבי מרדכי יהושע וויינבערגער לבית פרענקיל תאומים, תלמידו וחתנו של הגאון רבי צבי הירש העלער אב"ד באניהאד, שמרן החתם סופר נשא את אלמנותו בזיווג שלישי. בשו"ת חתם סופר נמצאו כמה תשובות אליו. בשנת תקצ"ב נתקבל לאב"ד פריישטאדט, ומשנת תר"ד נתמנה לאב"ד קליינוורדיין עד לפטירתו, מחיבוריו נדפסו ספר פני יצחק על סוגיות הש"ס וספר וימלל לאברהם על התורה.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
וזאת למודעי!
חשיבות גדולה ומעלה מיוחדת להתשובה שלפנינו, שכן
נשתמרה במשפחת מקבל התשובה ממרן החתם סופר, ועברה בירושה דור אחר דור עד דורינו אנו, והגיע לידינו על ידי אחד מנכדיו שנפלה לחלקו מנחלת אבותיו זה קרוב למאה ותשעים שנה, הכתי"ק שלפנינו מעולם לא הסתובב ונתגלגל בשוק העתיקות של סוחרים וקונים, ובאופן זה הוא נקי מכל חשש ושאלת גניבה וגזל ששורה על הרבה כתבי יד הנמצאים בשוק, וידוע עד כמה החשיבו הצדיקים חפצי קדושה וכתבי קודש אם היו נקיים מכל חשש ופקפוק של גזל ואונאה.
————–
מפאת גודל קדושתם הנוראה של חידושי תורת מרנא החתם סופר, מקובל בקרב רבים מתלמידיו אדירי התורה כי עצם גוף כתב יד קדשו, סגולה נוראה היא ליראת שמים ולשמירה ולרפואה ולישועה בכל הענינים. גדולי הדורות גם ראו בכתבי קדשו גם סגולה להנצל משרפות בבתי ישראל.
בפרט כדאי לציין
שבתשובה זו ישנו סגולה מיוחדת לעניני רפואה, שכן בתשובה זו דן החתם סופר על שאלה בעניני טריפות אם כשר, ופוסק להלכה דלית חששא וכשירה לכל הדיעות, כמו שכתב שלא מצא בשום מקום לאיסור, "
ומסברא דמים זכים איננו חולי", על כן המיקל לא הפסיד.
וידוע שגדולי צדיקי הדורות היו רגילים לפעול ישועות ולהמשיך רפואות לחולי ישראל, על ידי פסק ובירור הלכה שחולי כזו אצל בהמה כשירה לכל הדיעות.
"הגאון הקדוש מהר"ם בנעט אמר שההסתכלות בכתב יד קדשו של ה’חתם סופר’ מסוגל ליראת שמים. וכך מסופר שפעם הגיע תשובה להלכה מה’חתם סופר’ אל מהר"ם בנעט, והוא עיין בה כמה זמן, ושאלו אותו הסובבים אם מצא איזה דבר הצריך עיון בתשובה, השיב לא, אבל אני מעיין בתשובה כי עצם ההסתכלות בכתב יד קדשו מסוגל ליראת שמים. (הקדמה לדרשות חתם סופר עמ’ ז’ בהערה).
"במשפחת החתם סופר היה מקובל כי כתב יד קדשו של החתם סופר מסוגל לשמירה על כל צרה שלא תבא, ובנו רבי שמעון סופר אב"ד קראקא בזמן שהיה צריך לקבל החלטות גורליות בפארלאמענט האוסטרי, היה מוציא מחיקו מכתב יד אביו והיה מעיין בו" (ספר רבינו שמעון סופר ח"א עמ’ נט).
"הדעת סופר היה אוחז לסגולה לרפואה, למי שנחלה ונפל למשכב רח"ל, שישים תחת מראשותיו דף מכתב יד קדשו של מרן ה’חתם סופר’ זי"ע" (קובץ בית סופרים, קובץ ג’).
