נועם אלימלך, העותק האישי של האדמו"ר הרה"ק מטאהש זי"ע
נועם אלימלך, ירושלים תשנ"ב. ספר הסגולה החסידי החשוב ביותר. העותק של האדמו"ר רבי משולם פייש סג"ל מטאהש שהיה לומד בו ברבים מדי שבת בשבתו!
נכרך בכריכת עור מפוארת לכבודו של הרבי מטאהש, ושמו הקדוש חקוק על הכריכה החיצונה.
בתוכו כמה הזכרות מהנותן.
כידוע, גדולי החסידות הקפידו ללמוד בספר הקדוש נועם אלימלך, בכל שבת ושבת. בחסידות טאהש יש אף ענין מיוחד בלימוד הספר נועם אלימלך.
רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה], האדמו"ר הרביעי של חסידות טאש. זקן האדמו"רים בדורנו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. בשנת תשי"א עקר למאנטרעאל שבקאנאדא, עמו הגיעו בסך הכל שמונה-עשרה משפחות מחסידיו. עם השנים התקבצו סביבו חסידים רבים. עבודתו בעריכת השולחנות היתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידים לסעודת שחרית, והיתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים היתה אורכת משך זמן רב מאוד.
מצות הצדקה היתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם טשעק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט שעמו פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר, והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא.
