תפריט
מכירה רביעית: ספרים, מכתבים וחפצים יקרי ערך!
פריט 137:
לא נדפס! – מכתב פולמסי ארוך מהרה"ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר זי"ע – קראלי
כאבו הגדול על החילול השם שאנשים חסידים אינם צייתים לפסק דין תורה!
נכתב כולו בכתב ידו הקדושה מעיר קראלי בשנת תרצ"ג בערך, ונשלח אל שאר בשרו הגה"ק רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש אודות פולמוס הרבנות בעיר זשיבוי.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
רקע המחלוקה הי' על דבר הרבנות ומשרת השו"ב בעיר דזשיבוי, לא ידוע הרבה פרטים, אבל כנראה מתוכן המכתב שהמריבה היה מצד אחד היראים החסידים ובראשם הראש הקהל ר' נחום שעהר (מכתב אליו בד"י מכתבים ח"ב מכתב ע"ד), ומצד השני הדומ"ץ בעיר. הפרשה נמשכה שנים רבות, ואף אחרי שישבו כסאות למשפט והבי"ד הוציאו פסק דינם עוד לא נשקטו הסערות, ולא עשו שלום ביניהם, ובכל עת מצוא הזעיקו את הרבנים גדולי הדור שיעמדו לצידם להציל עשוק מעשקו, כל צד בטענותיו.
וכן נמצא כן היה שבאו הצדדים לפני הרה"ק מסאטמאר לצעוק חמס נגד הצד האחר כל אחד בטענותיו, והשיב מכתבים לשני הצדדים, לכל אחד ממין הטענה שלו.
כנראה שזה גרם להגה"ק מלאפאש שהיה מעורב בכל הפרשה, לכתוב לו בתמיה איך כתב שני מכתבים המכחישים זה את זה, וכיצד יתקיימו שניהם. ועל השיב לו נאמר מאת מרן ז"ל במכתב ארוך לבאר לו בפרטי פרטיות את כל תוכן הענין, שמזה יבין שאין שום סתירה ביניהם, והכל על מקומו יבוא בשלום.
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
הוא פותח את מכתבו שקיבל מכתבו הארוך בענין פרשת הרבנות, "ותמהתי מאוד על מה שכתב כי כתבתי שני כתובים המכחישים זה את זה, אשר באמת אין שום הכחשה באלו המכתבים לא מיני' ולא מקצתו, אלא אדרבא הם שני כתובים הבאים כאחד ומלמדין זה על זה, ואכתוב לו בקיצור תוכן הענין וכו'".
כאן הוא נכנס באריכות גדול לתאר לו בפרטי פרטיות, כל הפרשה והדברי ריבות שהיה שם על דבר הרבנות, ומבאר לו בטוב טעם ודעת למה כתב שני המכתבים. ומסיים בסוף "ומעתה תמה תמה אקרא האי קרא על אלו המכתבים שהם שני כתובים המכחישים זה את זה, הלא ברור כשמלה כי שניהם לדבר אחד נתכוונו, וכפי הנראה לא הי' לפני כהדרגנ"י גוף המכתבים, או אולי לא נתן לב לקרותם היטב מחמת צערו בענין זה".
בתוך דבריו הוא מזכיר את הוויכוחים שהי' לו עם האנשים היראים החסידים דשם, ומביע את כאב צערו הגדול עליהם, "שמחמת שנאתם את הדומ"ץ כל כך לא קיימו את הפסק דין, ובאמת יהי' איך שיהי' אין חכמה ואין תבונה להיות מסרב לדין תורה חס ושלום".
"ויאמין לי כי הי' כואב לי מאוד בעת אסיפת רבני הועד אשר הרבנים האשכנזים שאלו אותי האיך הקהל עם החסידים המה מסרבים לדין תורה הקדושה, ואף כי ידעתי כי אלו השואלים לא הי' כוונתם רצוי' לשם שמים וגם כי מעשה ה.. גרמו כל אלה, אבל עם כל זה נסתתמו טענותי, כי בכל אופן ואופן אי אפשר להצדיק מה שאינם מקיימים פסק דין, ובמה שנותנים מקום לומר שחסידים המה מסרבים, החילול השם הוא יותר גדול ממה שאנשים פשוטים וקלי הדעת עומדים בסירובם בכל עת".
• • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • • •
4 עמודים (לא נשלם, והמשך המכתב חסר, ומתוכן הדברים נראה שכבר עמד בסוף דבריו), 93 שורות, מצב מצויין.
שתף את הלוט:
© All rights reserved • Design:
