"…כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒… בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם"! (ויקרא ט"ז)
מכנסי בד קודש של אדמו"ר הרב הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר זצוק"ל. בעל ויואל משה, דברי יואל, על הגאולה ועל התמורה ועוד. את מכנסי הבד לבש על גופו הטהור במשך תקופה ארוכה בשנות התש"י בימות החול ובשבתות קודש.
ישנו אישור מהמקבל החפץ הקדוש מידי רבינו זי"ע [נא להתקשר ליותר פרטים].
"כל חפץ הבא מיד אדם קדוש אם נושאו אדם חולה רחמנא ליצלן, הכח החיצוני בורח מפניו וממילא מתרפא" (הה"ק ר' משה מקאסוב בעל לקט עני)
גודל הענין של חפץ קדוש אשר היה שייך לאדם גדול, מבואר בירושלמי מו"ק פ"ג ה"א ובירושלמי נדרים פ"ט ה"א: מקלו של רבי מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדו דעת".
הובא בספר דברי תורה להגה"ק ממונקאטש זיע"א (מהדורא א' אות כ"ב-כ"ג) כתב וזה לשונו:
"מה שמצינו מנהג הצדיקים רבותינו ואבותינו, שהחשיבו לכלים שהשתמשו בהם צדיקים, וכן כמה צדיקים וחסידים שילמו בעד כאלו הון רב וכו', מקורו בירושלמי שחפץ השתמשות של צדיק, הגם שהוא חפץ גשמי, זוכים על ידו לדעת, וכל שכן למיני טובות עוה"ז", עיין שם.
מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'.
בפנים יפות (בראשית י"ד כ"ב) כתב וז"ל, וכן בהיפוך בנכסי הצדיקים, שרוח קדושה שורה על לבושיהן, כמו שמצינו בדור המדבר כדכתיב שמלתך לא בלתה וגו', עכ"ד.
ובחתם סופר על התורה (פרשת תולדות ד"ה הלא) כתב וז"ל, משמע בירושלמי ריש פרק ואלו מגלחין, דבמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש, והוא הדין בהיפוך, והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו, עכ"ד".
ובאוצר י"ד החיים (אות ר"פ) כתב וז"ל, מקור טהור בצדיקים שמקפידים ללבוש בראש השנה ויום הכיפורים וכו', מלבוש של הצדיקים הקודמים, עיין ירושלמי תענית פרק ד' הלכה א' וכו', עכ"ד.
גדולי החסידות גילו את גודל הקדושה הטמון בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז).
לפנינו חפץ קדושה אישי ביותר, אותו כאמור לבש הה"ק מסאטמאר על גופו הטהור, והוא מסוגל לשפע פרנסה (מדת היסוד), לזיווגים (שהרי מכנסי כהנים מכפרים על ג"ע), לרפואה ולשמירה.
