ספר אור המאיר – מהדורה ראשונה [מזוייפת] קארעץ תקנ"ח
מאוצרו של הה"ק רבי שלמה חיים פערלאוו האדמו"ר הראשון לגזע קוידינאוו זי"ע
ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר הרה"ק רבי זאב וואלף מזיטאמיר. קארעץ, [תקנ"ח 1798]. מהדורה שניה.
הספר הקדוש הזה היה שייך ולמד בו הרה"ק רבי שלמה חיים פערלאוו זי"ע האדמו"ר הראשון לגזע חצר הקודש קוידינאוו. על שער הספר כתב נכדו הג"ר יצחק מ"ץ מווילייקא "מאא"ז מו"ר זי"ע יצחק מקאיידאנאוו".
האדמו"ר הראשון מקוידינאב (אצל חסידי קוידינאב מכונה בשם האדמו"ר הזקן) הה"ק רבי שלמה חיים פערלאוו זצוק"ל, נולד בשנת תקנ"ז לאביו הה"ק ר' אהרן בן הה"ק המפורסם ר' מרדכי מלעכוויטש זצוק"ל (תק"ב-תק"ע) וחתן הה"ק ר' אשר מסטאלין (בן הה"ק ר' אהרן הגדול מקארלין זי"ע), התייתם בצעירותו מאביו שנפטר בחיי אביו הה"ק ר' מרדכי בשנת תקס"ו, נתגדל בבית זקינו הה"ק ר' אשר, לאחר פטירת דודו הה"ק ר' נח מלעכוויטש (שנסתלק בתקצ"א) עברו אליו רוב חסידי לעכוויטש, והחל להתנהג באדמורו"ת קוידינאוו. נסעו אליו מכל קצוי המדינה ברוסיא וליטא והי' ידוע לפועל ישועות גדול ועובד את ה' במסינ"פ, נסתלק בי"ז אב תרכ"ב. בניו ונכדיו ניהלו חצרות קודש עד השואה, והי' מהחסידות היותר גדולות ברוסיא אחר ליובאוויטש וקארלין.
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר היה מגדולי תלמידי המגיד ממעזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשערנאביל ורבי לוי יצחק מבארדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקארעץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס התבטא עליו כי "ראה על פניו את צלם אלקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה…". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מזיטאמיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מריזשין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך", ובשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי: "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וואלף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").
בשער: לסדר ולפרט ו’ה’י’ה’ מ’נ’ו’חת’ו’ כ’בו’ד’ [תקנ"ח]. התאריך מזוייף. השער מוקף מסגרת (כמו בהוצאת תקנ"ח האמיתית), ובחלקו התחתון ציור: עציץ עם פרחים.
זו ההוצאה השניה. נדפסה דף-על-דף כמו הוצאת קארעץ תקנ"ח.
בהסכמות, שהן כמו בהוצאה הראשונה (חמש הסכמות), שינה המדפיס את האיסור להדפיס את הספר שנית: במקום "חמשה עשר שנים" נדפס כאן "משך עשרים שנה". בהסכמות מופיע שמו של ר’ דוב בער מסלאוויטא, המביא לדפוס של הוצאת תקנ"ח, ומכאן שהוא עסק גם בהדפסה
של הוצאה זו. בהסכמות שנדפסו בהוצאת פאריצק תקע"ה כותבים המסכימים שההסכמות שנדפסו כאן מזויפות ("טעות נפל בהדפסה"), שכן הרבנים שהסכימו להוצאת קארעץ הגבילו את האיסור לחמש עשרה שנים בלבד, והמדפיס שרצה להרחיב האיסור מעבר למה שקצבו לו, השאיר את התאריך תקנ"ח אך שינה את הכתוב בהסכמה.
א’ טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ’ 36-39, סבור שמהדורה זו נדפסה בשנת תקע"ג-תקע"ד. חשש המדפיס שאחרים ידפיסו את הספר עם גמר חמש עשרה שנה מהדפסת ההוצאה הראשונה והאריך את האיסור בחמש שנים. ועיין: גנזי ישראל, מס’ 1140, שלדעתו נדפס הספר
בין תק"ס לתקע"ה. מסתבר שאין לאחר את תאריך ההדפסה אחרי תק"ע.
הסכמות: ר’ לוי יצחק מברדיטשוב, ר’ אשר צבי מאוסטרהא, ר’ יהודה ליב משידלוב, ר’ יוסף מקאסנטין ור’ מרדכי ב"ר פינחס מקארעץ, מהוצאת קארעץ תקנ"ח.
נייר כחלחל. מצב טוב. כתמים. כריכת עור אורגינלית מתוקן.
